עוד נשימה אחת, מתירה את הקשרים.
מתנשפת בכבדות, מורידה את הבגדים.
שוטפת את עצמך לאט לאט.
נוגעת בעצמך ושולחת לי מבט.
והדם נקשה אז את קצת מתקשה להוריד אותו מעלייך.
הסימנים נשארו, את שפשפת בכוח.
לא רצית להאמין שעל גופך הן מוטבעות, החריטות.
עייפה מכדי לחשוב, וכואבת מלשכוח.
האם תוכלי אי פעם לו לסלוח?
תנוחי קצת, אל תאמרי מילה נוספת.
תשתחררי קצת, אחרי שנים שלא ידעת מהו חופש.
את השמלה הקרועה, שמת על גופך
כדי שלא תשכחי את מה שהתחולל שם בליבך, בגופך.
את אותו התא הישן את זוכרת.
את אותה המיטה הקטנה את מדמיינת.
והוא מופיע לך בחלומות, דמות לא רצויה, את לא רוצה.
קמה בבהלה, ושוב בוכה.
מסדירה נשימה, מתעטפת בשמיכה.
זועקת וצורחת, מבקשת עזרה.
את מייללת, נשרפת, נשברת מבפנים.
אל תבכי עוד בבקשה.
אני כאן בשבילך, היאחזי בי אהובה.
;){kind=link}