ואיך יוצא שאתה תמיד שותק מולי,
ומנגב לי דמעה כאילו שהכל בסדר אצלי.
אני כבר לא יודעת איך לאהוב אותך ובאיזה צורה,
אתה בא, אתה הולך, סתם ככה בלי הסבר או סיבה.
לפעמים אני בחושך, לבד, מתכסה בשמיכה,
ומרגישה את החוסר במגע שלך, הליטוף הזה,
החיבוק הזה שניחם אותי, זה שהרגיע אותי.
אבל אתה עוד תחזור, היום, מחר, מתישהו.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור, אבל עדיין מחכה.
אני זוכרת איך ליטפת את שיערי, נשקת על מצחי,
הבטחת שלא תעזוב לעולם.
הייתי צוחקת מהבדיחות שלך, בוכה מהכאב שלך, ונאחזת בכוח שלך.
שפתייך הנבוכות, עינייך המחייכות שנוגעות לא נוגעות משאירות בי עצב.
הלבד שלי כל כך גדול, והבדידות היא רק חבר לשעת צרה,
בורחת אליו כשאני מרגישה לא בטוחה.
אני לפעמים מאבדת שליטה, נכון אני קצת פסיכית, כרוכה אחרייך.
עזבת, הלכת אך אני מלאת תקווה שתשוב אליי,
להתחכך בגופי, לקשור את ליבי, לטלטל בנפשי.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור אבל עדיין מחכה.
ואיך יוצא שאתה תמיד שותק מולי,
ומנגב לי דמעה כאילו שהכל בסדר אצלי.
אני כבר לא יודעת איך לאהוב אותך ובאיזה צורה,
אתה בא, אתה הולך, סתם ככה בלי הסבר או סיבה.
לפעמים אני בחושך, לבד, מתכסה בשמיכה,
ומרגישה את החוסר במגע שלך, הליטוף הזה,
החיבוק הזה שניחם אותי, זה שהרגיע אותי.
אבל אתה עוד תחזור, היום, מחר, מתישהו.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור, אבל עדיין מחכה.
אני זוכרת איך ליטפת את שיערי, נשקת על מצחי,
הבטחת שלא תעזוב לעולם.
הייתי צוחקת מהבדיחות שלך, בוכה מהכאב שלך, ונאחזת בכוח שלך.
שפתייך הנבוכות, עינייך המחייכות שנוגעות לא נוגעות משאירות בי עצב.
הלבד שלי כל כך גדול, והבדידות היא רק חבר לשעת צרה,
בורחת אליו כשאני מרגישה לא בטוחה.
אני לפעמים מאבדת שליטה, נכון אני קצת פסיכית, כרוכה אחרייך.
עזבת, הלכת אך אני מלאת תקווה שתשוב אליי,
להתחכך בגופי, לקשור את ליבי, לטלטל בנפשי.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור אבל עדיין מחכה.
|