שותק מולי |
|
ואיך יוצא שאתה תמיד שותק מולי,
ומנגב לי דמעה כאילו שהכל בסדר אצלי.
אני כבר לא יודעת איך לאהוב אותך ובאיזה צורה,
אתה בא, אתה הולך, סתם ככה בלי הסבר או סיבה.
לפעמים אני בחושך, לבד, מתכסה בשמיכה,
ומרגישה את החוסר במגע שלך, הליטוף הזה,
החיבוק הזה שניחם אותי, זה שהרגיע אותי.
אבל אתה עוד תחזור, היום, מחר, מתישהו.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור, אבל עדיין מחכה.
אני זוכרת איך ליטפת את שיערי, נשקת על מצחי,
הבטחת שלא תעזוב לעולם.
הייתי צוחקת מהבדיחות שלך, בוכה מהכאב שלך, ונאחזת בכוח שלך.
שפתייך הנבוכות, עינייך המחייכות שנוגעות לא נוגעות משאירות בי עצב.
הלבד שלי כל כך גדול, והבדידות היא רק חבר לשעת צרה,
בורחת אליו כשאני מרגישה לא בטוחה.
אני לפעמים מאבדת שליטה, נכון אני קצת פסיכית, כרוכה אחרייך.
עזבת, הלכת אך אני מלאת תקווה שתשוב אליי,
להתחכך בגופי, לקשור את ליבי, לטלטל בנפשי.
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור אבל עדיין מחכה.
|
|
|
|
|
 | אולי תנסי להתחיל מחדש? תתענגי מהזכרונות,תשמחי שזה היה.אבל אולי תנסי להמשיך הלאה? |
|
 | לאט לאט אני אוספת את עצמי. תודה :) |
|
 | איזה מהמם את כותבת!!! כלכך כלכך נגע בי...... ולגבי הרגשות עצמם שכתובים..תמיד יש לנו ת'אנשים האלה שאנחנו כלכך אוהבים שגם כשהם עושים רושם שהם הולכים,אנחנו יודעים שמתישהו הם יחזרו אלינו ואנחנו נחבק אותם. שוב. ושוב. אבל אולי נמאס לך קצת לחיות בציפייה הזאת ובזמן ההמתנה הזה כל הזמן. אם כן, מצאי אדם שיחכה לך. ואחד כזה שתוכלי לסמוך עליו בכל עת :) שבת שלום:-* |
|
|
 | לא רבים (ואף מעטים בלבד) זכו ביכולת הזו, להעביר רגש באופן כה נוגה מחד ומרגש מאידך. ההתרפקות על העבר תמיד קלה. התחושה הקשה מאופיינת ככזו שתמיד קל ליפול אליה. מצד שני, שתינו יודעות שהמקום הבריא (והנחוץ) שלך, מעתה והלאה, הוא מקום ההתגברות. המקום שבו את אורזת את מזוודות הכאב ושולחת אותן הרחק, לאלה שזקוקים להן כרגע, למען התרפקות משלהם והתגברות עתידית. חן, אני כבר מצפה לפוסטים הבאים. אשת המזל |
|
| תודה רבה, הפוסט הוא עם חלקי אמת, ולא אמת מלאה לכן אני נותת לעצמי לפעמים להתפרע עם הכתיבה וקצת להפריז ולהגזים. אבל בכל זאת תודה מדהימה :) |
|
;){kind=link}