בורח רחוק, ממך, מעצמי.
מה שנותר, הוא להיפרד מהתת מודע,
שרוצה שאשאר ולא אעלם בתוך ראשי.
פוקד עליי לעצור, משתק את גופי.
אורז מזכרות, חולצה ישנה,
תמונה שלי ושלך, מחובקים על איזו סירה.
אני שם זיכרונות,
את שברי הלב שלא הספיקו להתאחות.
את חתיכות הנפש שנפצעה ולא הספיקה להחלים.
חוטף חיוך אחד ממך, ושומר בתוך כספת.
אחד כזה שיהיה איתי כשדמותך תעלה בי.
אני טס רחוק, מלבך, מגופי.
אני משאיר על הקרקע את כל צרותיי, ופורקן מכאובי.
אני משליך את הרע,
ופותח את המחברת עמוד אחרי השיר שנכתב בשבילך.
ומתחיל לכתוב על הנוף, על העננים,
על כמה שהמושב במטוס נוח ונעים.
עדיין זוכר איך לאהוב אותך, ויותר את עצמי.
אני יושב שורה ראשונה, בטיסת לילה אל המחשבות.
אני חושב על עצמי, ועלייך קצת פחות.
;){kind=link}