את בוחרת להיאבק בעצמך, בלי רחמים.
הפכת למשוגעת, משתוללת בין הסדינים.
הקירות הלבנים שסגרו אותך, הפכו לשחורים.
שברי זכוכיות מנופצות על הרצפה,
ואת נשרפת בתוך תוכך, מציתה עוד תמונה.
עוד זיכרון ישן הפך לנעלם.
את בחרת לוותר על כל מה שהיה.
והזיעה שעל פנייך זולגת טיפה אחר טיפה.
את מנקה את הפנים, שוברת את הכלים.
תולשת שיערות, צורחת וצועקת.
הלהבה גודלת וגודלת.
את תולשת וילונות כדי לראות קצת את השמש
לפני שאת חייך את מאבדת.
מסתכלת על השמיים הכחולים,
ובוחרת לעצמך ענן שתשכבי עליו,
אחרי שתשרפי
את בוודאי תרצי לנוח כשלמעלה שם תהיי.
אחרי התופת שעברת פה את יותר תשמחי שעלית באש,
ולא נשארת כאן איתי.
חווה את המכות בחגורה, צליפה אחר צליפה.
ועוד אחת שתהיה לפעם הבאה.
הרהיטים הבוערים, העשן המתעתע,זה שנכנס לעיניים,
וגורם לי לדמוע, והפעם משמחה, ולא מכאב של המכה.
תתן לי שנייה לנשום, להסדיר נשימה
לנסות למצוא את האפר שנשאר ממה שהייתה.
עלית באש משוגעת !
אני נכנסת ללהבה, שתשרוף אותי חיה
ואמות לי בשלווה.
;){kind=link}