עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
תיאו
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (18)
חום  (10)
דמעות  (6)
כאב  (6)
חיבוק  (5)
אש  (3)
אכזבה  (2)
חופש  (2)
חיים  (2)
לב  (2)
לבד  (2)
מדממת  (2)
מילים  (2)
סיפור  (2)
סקס  (2)
פנים  (2)
שקט  (2)
אושר  (1)
איום  (1)
אישה  (1)
בא לי  (1)
ביטחון  (1)
גוף  (1)
דלת  (1)
דרך  (1)
הלאה  (1)
התמוטטות  (1)
זיכרונות  (1)
חול  (1)
חיה  (1)
חלומות  (1)
טוב  (1)
טיסה  (1)
יופי  (1)
יפה  (1)
כאבים  (1)
כלואה  (1)
להבה  (1)
למעלה  (1)
לסלוח  (1)
לעולם  (1)
לשכוח  (1)
מדבר  (1)
מוות  (1)
מחר  (1)
מחשבות  (1)
מכה  (1)
מעיל  (1)
משוגעת  (1)
נוף  (1)
נפש  (1)
סבל  (1)
סימנים  (1)
סיפוק  (1)
סיפור.  (1)
עייפות  (1)
פחד  (1)
קבר  (1)
קירות  (1)
קסם  (1)
רגיל  (1)
רגש  (1)
רוצה  (1)
שיר  (1)
תופת  (1)
ארכיון
הלאה
25/05/2015 00:18
חנוש
הלאה, חיים, כאבים, מוות, סימנים
זה השלב בו, אני כבר לא יודעת מה רע ומה טוב,
זה הרגע שבו, אני לא רוצה יותר להיות חלק ממנו.
ולפעמים אני נכנסת לבפנים, תופסת את הפנים וממשיכה הלאה.
ולפעמים רק הצללים עוטפים אותי בין כל המכאובים בלילה.

ואני נושמת עמוק, והטעם הוא מתוק אולי יותר מהרגיל, כפית סוכר ושוקולד מריר,
אני מחזיקה את הראש משתדלת לא לחשוש לא לפחד למעוד,
הנפילה היא נקודת שבירה של כל משאלה.
אני נאחזת בעצמי, נאחזת בך, יודעת שאתה שם מתפלל עליי ושומר מלמעלה.
אני נתלית על עץ קשיח, מתחתי השממה, השקט שלפני או אחרי הסערה.

בוחרת במוות אכזרי אך מהיר, אני נותנת לנשמה שלי לרחף באופן חופשי, בעולם.
שומרת את כל הכאבים לעצמי, שומרת את הסודות שלי רק לי.
וגם אם אני שקופה, ועל פניי נמצאת כל ההיסטוריה שלי, ושלך, אני עדיין לא מגלה.
לא מספרת, על הצלקות שהשארת בי.

ולפעמים אני מכסה את החלקים בהם השארת סימנים שלא עוברים ומתקדמת הלאה.
ולפעמים השמיים קודרים, העננים בוכים ואני צפה, צפה במחשבות, משוטטת בין חלומות, בלילה.

והסיפור הזה, הוא ביני לבינך וכל מה שהיה, היה וכנראה שלרעה.
לא בחרתי בחיים האלו הם בחרו בי משום מה.
אבל היום אני יותר בוגרת ומשכילה, כי מתתי מתוך ידיעה לכאב.
והתמכרתי אליו שוב זה מאכזב.
אני נפרדת מחיי, ונעלמת.
הנשמה שלי עדיין משוטטת.

0 תגובות
חיי בלעדייך
23/05/2015 11:37
חנוש
אהבה, חיים, התמוטטות, איום, רגיל, מעיל
אני כותב לך עוד מכתב מקווה שתתייחסי 
אני יודע יצאתי טיפש ואידיוט, אבל בכל זאת אל תתעלמי
היו משברים, כאבנו יחד, עברנו תקופה לא פשוטה
אבל כשאני מביט במראה, אני מדמיין אותי אוחז בך, אהובה.

יושב בבית, ואין לי השראה, אני בטוח שיום אחד את תחזרי בך, יקירה.
אני חושב עלייך כל היום, ובלילה את תמיד מופיע לי בחלום, 
אני אוהב איך שאת נכנסת לבית ופושטת מעלייך את המעיל,
אני אוהב איך שאת נאנחת בלחש על הספה כמו בכל יום רגיל.
והפשטות שלך כובשת אותי, גם אם הסטייל שלך איום, 
אני אוהב איך שאת צוחקת גם אם זה משיכרון.

ואת טובה אליי בצורה שונה, איך הצלחת להחזיק מעמד?
כל הזמן הזה יחד הרגשתי, שאני זה שבגללו אנחנו נמעד.
על הר גבוהה טיפסנו, רצינו להאבד, אני זוכר שחיבקת אותי והיה לך קר.
הייתי מחמם אותך היטב.
והמילים שלך, הנגיעות שלך אלו שתמיד אותי ריגשו.
ובלילה כשאף אחד לא שומע אני צורח לעצמי, איפה את היום ?!

אז תחזרי ואשתנה, תחזרי ואתהפך, אני מבטיח לאהוב אותך יותר.
וכשתבואי אליי, שוב לחיי, אספר לך את כל מכאוביי, בלעדייך כאן.
אני שוכב בספה, כואב וחלש, אני דומע מעט, כי אני נזכר בעינייך 
אלה שנעצו בי מבט, אוהב.
אני מדמם מבפנים, מיוזע, ובועט, אני רוצה אותך איתי.
לפני שאתמוטט
0 תגובות
ילדה שלי יפה
24/04/2015 23:46
חנוש
כאב, דמעות, פנים, שקט, אהבה, אכזבה
והיא עומדת שם יחפה מלאה באבק, שמלה קרועה. 
ידייה מלאות בכוויות, מנסה להסתיר את הצלקות
שעל גופה חרוטות.
ופנייה שטופות בדמעות, העיניים כבר שורפות מלבכות 
והכל בוער שם מתחתיה ואולי זה הסוף שכבר הגיע.

והיא רוצה אך אולי היא לא קיימת,
הנשמה כבר כמעט לא מתפקדת, 
ולפעמים היא לא נזהרת, השקט חודר, היא סתם מתבזבזת, 
לאט נשרפת. 

וזה גדל שם מבפנים, מבעבע וזה לא נעים. 
איך את נזכרת ברגעים, בהם רצית לאבד את החיים. 
עוד יום עובר, את רדופה בזיכרונות, התמונות בראשך רצות, 
ובלילות הסיוטים את צועקת אך לא שומעים, 
והוא היה צוחק בקול בשבילך הוא היה כל יכול, 
איך הוא הרס אותך ילדה מה את שותקת תאמרי איזו מילה. 

ואת יושבת שם בשקט, מבפנים את מתפרקת, 
איך את שוב נשברת, גוססת, בכוחותייך האחרונים בעמודים אוחזת
רק לא למות במיטה חולה, וידייך כה חלשות,  מוותרת, את מתמוטטת.
להתראות בעולם הבא, אני אזכור אותך ילדה שלי יפה.
0 תגובות
ילדה שלי יפה
24/04/2015 23:46
חנוש
כאב, דמעות, פנים, שקט, אהבה, אכזבה
והיא עומדת שם יחפה מלאה באבק, שמלה קרועה. 
ידייה מלאות בכוויות, מנסה להסתיר את הצלקות
שעל גופה חרוטות.
ופנייה שטופות בדמעות, העיניים כבר שורפות מלבכות 
והכל בוער שם מתחתיה ואולי זה הסוף שכבר הגיע.

והיא רוצה אך אולי היא לא קיימת,
הנשמה כבר כמעט לא מתפקדת, 
ולפעמים היא לא נזהרת, השקט חודר, היא סתם מתבזבזת, 
לאט נשרפת. 

וזה גדל שם מבפנים, מבעבע וזה לא נעים. 
איך את נזכרת ברגעים, בהם רצית לאבד את החיים. 
עוד יום עובר, את רדופה בזיכרונות, התמונות בראשך רצות, 
ובלילות הסיוטים את צועקת אך לא שומעים, 
והוא היה צוחק בקול בשבילך הוא היה כל יכול, 
איך הוא הרס אותך ילדה מה את שותקת תאמרי איזו מילה. 

ואת יושבת שם בשקט, מבפנים את מתפרקת, 
איך את שוב נשברת, גוססת, בכוחותייך האחרונים בעמודים אוחזת
רק לא למות במיטה חולה, וידייך כה חלשות,  מוותרת, את מתמוטטת.
להתראות בעולם הבא, אני אזכור אותך ילדה שלי יפה.
1 תגובות
עד שיגיע תורי
16/04/2015 00:49
חנוש
דמעות, כאב, קבר, עייפות, קירות, לעולם
משאירה את עיניי פקוחות עוד טיפה אחרי לילה ללא שינה, אדומות ונפוחות. 
החום קצת עלה, שומרת על קור רוח, מחכה שתאמר איזו מילה, 
או שתעיף בי מבט חטוף אחד שאבין מה מתחולל אצלך. 

אני הבטחתי להחזיק את ידך ולהשאר קרוב אלייך, הדמעות שלי זולגות על פנייך. 
הסתובב אליי, דבר איתי תפרוק מעלייך את כל מכאובייך, 
את שנאתך תדבר איתי על כעסייך. 
אני כאן איתך מחכה, לא עוזבת לעולם. 

נאמנה נשארת שלך, אהיה למענך בלילות הקרים, 
ובימים אפזר מעלייך חיוכים כנים, כאלה שלא יצאו על שפתיי מעולם. 
אחכה בשמלה לבנה, מול פתח ביתך עם זר פרחים ביד, 
שעד לפני שנה היה כזר קוצים ושמלתי הייתה שחורה ובלויה. 
אני אחכה שם, באותו מקום ובאותה שעה, אחכה לך. 

וכשתבוא, סוף כל סוף תבוא, תגיע אליי. 
תנשום אותי אלייך, תחבק אותי בין זרועתייך העייפות. 
מלאכים יעטפו אותנו בשלווה, והאלוהים הגדול יפרוש שטיח לבן בין קירות עננים. 
למעלה, רחוק מדאגות, רחוק מלהיות או לא להיות, רק לחיות או בעצם למות.

אני אפול על קברך, אצעק בקולי קולות רק תקום, תתעורר.
אשאר שם איתך, עד שיגיע תורי, אני אבכה, ודמעות ישטפו אותי.
אני אצרח, וקולי יצא אלייך בשמיים, אני אשתגע, עד שלא ישאר בי טיפת שפיות.
אני יאהב אותך, עד העונג הבא.
עד שיגיע תורי.
0 תגובות
תמיד אישה, תמיד שפחה
02/04/2015 20:42
חנוש
אישה, יופי, ביטחון, מילים, חלומות
אני קמה בבוקר, כמו בכל בוקר, מוקדם.
אני לא עובדת, רק מתרכזת בקריירה שלי, לפתח את עצמי, לדאוג להגשים את החלומות שלי.
לא נשארת אדישה, לא רוצה להיות כל היום בבית, לכן אני יוצאת קצת להתאוורר.
עומדת מול הארון, מתלבטת מה ללבוש, אחרי שעה של בחינות, ניסיונות וחצי מהארון על המיטה שלי, מצאתי את הלבוש שלי להיום.
(חשוב לי לדאוג למראה החיצוני שלי, להיות יפה בשביל עצמי)
מתקלחת, מתאפרת, מתלבשת, מבט אחרון למראה, הכל במקום, יופי !
אז אני יוצאת ולא שוכחת לנעול את הבית, מעניין איך יעבור היום הזה אני חושבת לעצמי.
אני דואגת להישאר עם חיוך מהבוקר ועד לסיומו של כל יום, חשוב לחייך, זה נותן הרגשה טובה :)
יוצאת לבחוץ, והשמש עוטפת אותי בחום, אומרת בוקר טוב לשכנה, למוכרים בחנויות, כיף שיש כל פעם מישהו שדואג לשאול 'מה שלומך?'.
בדרכי לתחנת אוטובוס, אני מרגישה את המבטים, שומעת את השריקות ואת הערות 'המחמיאות' או שאמורות להחמיא לי ולגרום לי להסמיק.
(לא, לא, מילים לא קונות אותי) 
ולפעמים זה מרגיש כל כך לא נעים, וגורם לי לאי נוחות עם עצמי.
הרבה פעמים אני נמצאת במקום שזה טוב וכייף, עוטף, מחמם, מעלה את הביטחון, אני זוכה למלא תגובות על המראה שלי, על כמה שאני יפה. 
כן, זה ממלא, אבל לפעמים זה כל כך קשה, לדאוג להראות טוב, שבטעות שיערה אחת לא תזוז, או שהצבע של האודם לא יעלם בטעות.
'איזה כוסית את' איזה אחד צועק מהרכב שלו.
כוסית - 
מעליב, מזלזל, פוגע, חוסר כבוד ! זה הפירוש של זה. 

איכשהו נשים הפכו שפחות ליופי, לרזון, לנראות, לתדמית החיצונית. מה שקבעה החברה זה מה שיש.
אישה - 
מחובתך להיות יפה, רזה, תשקיעי בעצמך לעזאזל!
תנקי, תשטפי, תסדרי, תתאפרי, תתלבשי, תתפשטי !
אני רק ישב יראה כדורגל בסלון, ישתה את הבירה שעוד שנייה נגמרת ואדרוש ממך בפקודה להביא לי עוד אחת, ותעשי טובה תרוקני את הצלחת של קליפות הגרעינים שפיצחתי בזמן שקיפלת, רחצת, שפשפת והברקת את הבית. שוביניסט !
את תצבעי את עצמך כדי שהיופי הטבעי שלך לא יחשף בציבור, הפצע שלך יצא בדיוק מעל הגבה, קדימה תסתירי אותו אף אחד לא יתעניין בך אם את תראי טיפת אנושיות, ובכלל אם פצעון קטן קפץ לביקור אצלך בפנים.
תעשי דיאטה, תראי איך את נראית 'שמנה' תרעיבי את עצמך, תהיי סקסית!
תעשי שפם וגבות, אחר כך יחשבו שאת שעירה אם לא תמרטי לעצמך את השערות מהפנים.
תכניסי את הראש לתוך תנור חם, תשרפי את השיער! לא אל תדאגו זה בסך הכל פן שדאגתי לעשות, כדי להיראות מרשימה.
כל כך הרבה השקעה ועבודה אנחנו צריכות לעשות כדי להיות יפות בעיניי האחרים?
לגלח, לסדר, רק כדי שמישהו אחר יגיד לי מה אני שווה? 
רק כדי לעשות רושם? כי האופי שלך והפנים האמיתיות שלך הן מוחבאות מתחת למסכות !
ואז את מגיעה הביתה אחרי שצברת עוד נקודות בונוס לטובתך, כי החמיאו, שרקו, שני גברים שרצו להזמין אותך לבירה.
אחד חוצפן ביקש את הטלפון, ועוד שלושה שביקשו לצאת איתך לדייט.
יופי, מרוצה? עכשיו לכי תשטפי פנים, תורידי את שכבת הצבע מהפנים, ותלבשי על עצמך משהו את בבית לא ברחוב.
אל תדאגי מחר תהיה לך עוד הזדמנות להינות מהתגובות האלו, כי מה לעשות אנחנו עבד של היופי.

אני פמיניסטית גאה שדואגת תמיד לטפח את עצמה, ואתם יכולים להגיב אני יודעת מה אני שווה גם בלי שתגידו לי עד כמה אני נראית טוב.
ולא לא בגלל שאני עם אגו נפוח, אלא בגלל שאני לא אטפח, ואמרות שיער מהפנים, אשרוף את השיער ואצבע את הפנים בשביל גבר ששם בושם, והפך אותי להיות סמל המין שלו.
אז אני לא, אני לא אשפשף ואנקה ואתה תשב בסלון רגל על רגל, ואם לא תדאג לטפח את עצמך כל בוקר אל תצפה שאשקיע.
כי אם אתה לא יכול לקבל אותי גם במצבי הגרועים ביותר אין שום סיבה שתזכה להיות איתי במצבי הטובים ביותר.
1 תגובות
מפחד מהמחר
26/03/2015 21:19
חנוש
לבד, טוב, דרך, מחר, פחד

אני נעצר ועומד, וכל הגוף שלי רועד, 
השיגעון כבר בוקע וזה בוער, גדל ומתגבר. 
תופס את ראשי בידיי ושואל עד מתי, 
אני בוכה אני צורח, אני נשאר אני בורח. 
כל כך רוצה אך לא יכול לפעמים זה מרגיש לי כה גדול. 

ומבפנים זה מבעבע הכל נשרף, אני משתגע,
רגליי רוקדות לפי קצב הרעידות. 
ועוד צעד אחד עושה בלית ברירה בלי מחשבה, 
אני צועד לפי תחושה כל כך דבוק במטרה.

מחייך לעצמי בהבנה,
אני ממשיך אך קצת מותש, 
גופי הולך ונחלש.

ואני זז ומתקדם מכאביי מתעלם, 
פוסע בדרכי רגליי מוליכות אותי, 
וליבי פועם בחוזקה.
עוד קצת זה נגמר הזמן הולך וניהיה קצר, 
ואני עוד מפחד מהמחר.

1 תגובות
אין מי שישמע
22/03/2015 15:20
חנוש
כאב, תופת, סבל, מכה, אהבה
תני לגופך קצת מנוחה, השארי רגועה, תסדירי נשימה עד למכה הבאה.
הרפי את ליבך, תני לנפשך לשוטט אל תכלאי אותה, הוא לא לידך.
הניחי ראשך על הכר המלוכלך, ידייך הניחי לצידי גופך הן חבולות. 
רוקני את ראשך ממחשבות מיותרות, מותר לך לפחד, אני אדאג שהוא לא יכה אותך עד מוות.

אל תלחמי בקירות, אל תכי בהן לא תוכלי לפרק אותן, רק תכאיבי לעצמך יותר.
הסימנים הכחולים, השריטות, הדם שמתקשה, הלכלוך שלא יורד מבגדייך.
אני מבטיחה שאשחרר אותך יום אחד, אך אני מפחדת לפול בידיו.
את בוכה, את צורחת מבפנים מחכה לישועה אך אין מי שישמע גם לא אלוקים.

הוא יעביר אותך איסורים, כך שהגיהינום הוא גן עדן לעומת התא שבו אין לך שום תנאים.
רזה כל כך וחיוורת, נשימותיך הן בקצב לא סדיר, מתקשה לנשום ונאבקת בכל כוחך על החיים.
איך את יכולה להישאר נאמנה לגורל, איך את יכולה לסמוך על המזל שיפסיק לטלטל בך.
עוד מכה, עוד צלקת, עוד אבזם של חגורה משאיר חותמת.

גופך לרשותו, עושה בך כל שרוצה, סיפוק, פורקן כעסים או מאפרה לבדלי הסיגריה המרובים.
תשתקי, אל תראי רגש שעולה בך, מנעי עצמך מלבכות מולו, הוא עלול להכות אותך על דמעה שזלגה.
רואה אותך כואבת, סובלת, מאופקת נורא, אני אצעק בשבילך, אני אבקש עזרה.
אל תכנעי לתופת, אל תכנעי לסבל, רק צייתי לפקודותיו כך זה פחות יכאב.

הזכוכיות על הרצפה, טיפות הדם כמו זירת רצח מסרט אימה.
שכבי על המזרן חסר הצורה, תחכי עוד קצת אני אוציא אותך אל האור.
ולאט לאט, עינייך נעצמות, ליבך דועך, ונשימתך כבר אינה עוד.
אני מצטערת ילדה שלי, אך סמכת עליו שאהבתו אלייך היא לא סתם אלא כל חייו.
0 תגובות
שותק מולי
20/03/2015 13:45
חנוש
אהבה, רגש, חזרה, כוח, עצב
ואיך יוצא שאתה תמיד שותק מולי,
ומנגב לי דמעה כאילו שהכל בסדר אצלי. 
אני כבר לא יודעת איך לאהוב אותך ובאיזה צורה, 
אתה בא, אתה הולך, סתם ככה בלי הסבר או סיבה. 

לפעמים אני בחושך, לבד, מתכסה בשמיכה, 
ומרגישה את החוסר במגע שלך, הליטוף הזה, 
החיבוק הזה שניחם אותי, זה שהרגיע אותי. 

אבל אתה עוד תחזור, היום, מחר, מתישהו. 
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור, אבל עדיין מחכה. 

אני זוכרת איך ליטפת את שיערי, נשקת על מצחי, 
הבטחת שלא תעזוב לעולם. 
הייתי צוחקת מהבדיחות שלך, בוכה מהכאב שלך, ונאחזת בכוח שלך. 

שפתייך הנבוכות, עינייך המחייכות שנוגעות לא נוגעות משאירות בי עצב. 
הלבד שלי כל כך גדול, והבדידות היא רק חבר לשעת צרה, 
בורחת אליו כשאני מרגישה לא בטוחה. 

אני לפעמים מאבדת שליטה, נכון אני קצת פסיכית, כרוכה אחרייך. 
עזבת, הלכת אך אני מלאת תקווה שתשוב אליי, 
להתחכך בגופי, לקשור את ליבי, לטלטל בנפשי. 
אני כאן מחכה לך, קצת מפחדת, רועדת מקור אבל עדיין מחכה.
6 תגובות
עוד לילה
18/03/2015 21:12
חנוש
אהבה, לב, חום
עוד לילה שטוף בדמעות, 
זו רק אני ואתה שם ממלמל בין השורות.
אני זורקת על עצמי עוד חולצה קורעה, 
ויוצאת לבחוץ להשליך את הרע.
אני לא מתכוונת להמשיך להסביר לך,
על איך הגעתי להחלטה שקולה, עליי ועלייך,
ועל עוד אנשים שהיו הרבה לפנייך.
מילים לא הגיוניות, הן נזרקות מפיך.
עוד סליחה אחת, עוד ידיים נוגעות בי.
והליטוף שלך הוא עדיין דיי מכאיב לי
אל תחזור אליי, פושטת חולצה קרועה.
נכנסת למיטה, בין סדינים ושמיכה, החיבוק שלך.
מסתובבת, משליכה מבט וידיים זורקת.
מתמשכת, עוד אהבה שכבר לא משקרת.
אני בורחת, בין חלום למציאות אני לא שוכחת.
על חבל דק הולכת עיניים מכסה לקיר נדחקת.
אתה עולה שם, בין השריפה של ליבי, להגיון של מוחי.
אל תשתמש במילים זולות כדי לממש סיפוק.

אל תנשום עלי חזק מידי, אני הולכת.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »